על העבודה הנדרשת לעשות בזוגיות

מספרים על מלך שהיה לו 3 בנים והוא התלבט מאוד מי ימשיך את דרכו. נתן להם משימה לכל אחד נתן חדר וביקש ממנו למלא את כולו עד שלא תישאר פינה אחת ריקה . לאחר מכן הגיע המלך אל הבנים וראה שהבן הראשון מילא את החדר בקש . לקח המלך פיסת קש ודחף לתוך החדר הראה לו המלך שנשאר עדיין מקום…. הבן השני מילא בנוצות . לקח המלך נוצה והראה לו המלך שעדיין אפשר להכניס גם אותה…. הגיע אל החדר השלישי וראה שהוא ריק ! לפליאתו הדליק הבן נר ואמר לאביו: אבא תמצא לי פה פינה אחת חשוכה ! הכל מלא באור…

הסיפור הזה משקף יפה את העבודה שאנו נדרשים לעשות במציאות הזוגית שלנו .

נדרשת מאיתנו עבודה שונה ויצירתית – להדליק את הנר.
לנסות לשנות את בן הזוג או לא לקבל את בן הזוג ולדחות אותו, זו דרך בה נדרשת מאיתנו מאמצים רבים שמעייפים ומורידים.

לכולנו יש את האחריות להאיר את ביתנו. אפשר למלא בקש ובנוצות אך זו הדרך המוכרת והידועה זה הדרישה ההקפדה הקורבנות ועוד כאלה.
אך לא להכניס כלום ורק להאיר אה! זה כבר שונה ודורש משאבי נפש שאנו לא מכירים
במקום להתמקד בצעדים האין סופיים אחר היעד כדאי להתמקד בצעד !

בזוגיות שכזו נדרשת מאיתנו ללכת בדרך שאיננו רגילים בה, לייצר משהו חדש מפתיע ומרענן ,משהו לא מוכר שדורש מאיתנו להפעיל שרירים שלא הפעלנו ומהו אותו שריר?- לשחרר את הרצון להגיע!
נכון אין באמת לאן להגיע בכל רגע טמון הכל, ויש בו אפשרויות והזדמנויות שלא היו ולא יהיו, כשאנו בתבנית הישנה והחורקת, אנו ממהרים להגיע, רוצים תוצאות במיידי דורשים מבן הזוג שישתנה עכשיו , אך כשממהרים מפספסים את הרגע הזה, את הזדמנות חיינו שניתנת לנו בכל רגע מחדש, ההסכמה למקום הזה משחררת ומאפשרת נינוחות .
המקום הזה נקי מדרישה ויש בו קבלה והכלה זה המקום בו האור נדלק ומאיר את חלקי הבית השונים, זה המקום בו אנו יכולים להסתכל על השונה מאיתנו ולחייך – לאהוב ולשמוח בדבר הכי יקר שיש לנו האשה והילדים.

עמי ברעם – מייסד עמותת התקשרות זוגית, מגשר ויועץ זוגי .