סוף או התחלה חדשה? כשאחד מבני הזוג חוזר בשאלה

כשאחד מבני הזוג חוזר בשאלה כל הקרקע הזוגית רועדת. זוגות שהצליחו לעבור את המשבר ולצמוח ממנו מספרים על הבחירה להישאר יחד למרות הפערים

כתיבה: שושנה כרמון // צילומים: יהושוע מנשה // מקור ראשון

בישראל חיים כיום כ-45 אלף זוגות שאחד מהם דתי והשני חילוני. למרות האתגרים שקיימים בזוגיות מעורבת ולמרות המשבר שעלול להתעורר כשאחד מבני הזוג מודיע שעוזב את הדת, הזוגות שבחרו להישאר יחד מספרים כיצד האהבה שלהם רק העמיקה על אף ואולי בזכות הפערים.

עטרה כהן (41) מהיישוב עפרה, גדלה בבית דתי לאומי ועד לפני ארבע שנים שמרה תורה ומצוות, אלא שהספקות והשאלות לא הפסיקו לכרסם בה ואחרי תקופה ממושכת היא החליטה לעשות צעד גלוי. "זה היה תהליך ממושך ורק לפני ארבע שנים זה יצא לאור באופן רשמי בבית", מספרת עטרה, מנהלת אזור בחטיבה להתיישבות שנשואה מזה 19 שנים לריימונד, אבי ארבעת ילדיה. "לריימונד התהליך היה מאד קשה. בהתחלה הוא הרגיש שהשמיים נפלו עליו. מבחינתו זאת הייתה ממש בגידה. אנחנו חיים בחברה דתית וכשנישאנו הייתי עם כיסוי ראש וחצאית. לאט לאט כיסוי הראש הצטמצם עד שבשלב מסוים הוא ירד מהראש. החצאיות פינו מקום למכנסיים. וכל זה קרה לפני שחזרתי בשאלה באופן רשמי", היא נזכרת. "ביומיום אני לא חריגה בנוף. אנחנו גרים ביישוב דתי לאומי. יש פה הרבה נשים דתיות ללא כיסוי ראש שמסתובבות עם מכנסיים".

אז איך השינוי בא לידי ביטוי?

"אני עדיין מאמינה באלוהים, רק לא בדת. מבחינה פונקציונלית אני לא שומרת כלום. אני לא שומרת כשרות. אני לובשת גופיות ומכנסיים ולא שומרת שבת, אבל הבית מתנהל כבית דתי. זה חלק מהסטטוס קוו ביני לבין ריימונד. אם בשבת אני רוצה לנסוע, אני משאירה את הרכב מחוץ לשער של היישוב ויוצאת ברגל עד הרכב".

עטרה כהן: "היה לי קשה עם העובדה שמה שגורם לי להרגיש יותר שלמה ואמיתית מול עצמי פוגע באדם הכי קרוב לי. זה היה נורא קשה אבל לא ראיתי אופציה אחרת. לא יכולתי לחיות בשקר"

במקרה של משפחת כהן, הם החליטו שלמרות השינוי שחל אצל עטרה, הילדים ימשיכו ללמוד במסגרות דתיות. "ויש על הרקע הזה גם דברים מצחיקים", מציין ריימונד ובקולו ניכר הכאב. "לפעמים בשבת אחד הילדים אומר לה – 'אימא את הרי מחללת שבת, תדליקי לי בבקשה את האור בחדר' או 'אימא את הרי מחללת – אולי תביאי לי את הספר ששכחתי במכונית?'. עטרה לא נענית לבקשות האלה ועונה להם: 'אני מחללת לעצמי לא לכם'".

תחושה של בגידה
ריימונד כהן (44), מנהל רכש ולוגיסטיקה בחברה ציבורית, נזכר בקשיים שליוו אותם בתחילת תהליך היציאה בשאלה של עטרה. "זה היה תהליך הדרגתי וארוך. לא בבת אחת אבל למרות זאת בסוף הגיע ה'בום' הגדול. זה קרה לפני חמש שנים. ישבנו ודיברנו ופתאום היא אמרה שהיא כבר לא שומרת שבת ולא שומרת כשרות. זה היה קשה ובעצם זעזע את כל המערכות. זה הוציא את כל המשפחה מאיזון". אחרי השיחה הזאת הוא היה לדבריו מאוד עצוב ונסער. "הציקו לי שאלות כמו איך הבית יתנהל? איך הילדים יגדלו? איך אורח החיים שלנו ישתנה? ויותר מכל הציקה לי השאלה – מה יהיו התגובות בחוץ?".

קיווית שהיא תחליט לחזור לדת?
"כן, בהתחלה קיוויתי וממש ציפיתי לזה. אבל היא הייתה מאוד משוכנעת והחלטית. לאט לאט הבנתי שאין שום סיכוי. עטרה היא בחורה עם הרבה שכל והיא תמיד יודעת מה היא עושה, אבל לי היה קשה לקבל את זה. זאת הייתה ממש הרגשה של בגידה, שבירה של הסכם לא מדובר בינינו. זה הרגיש כאילו התחתנתי עם עטרה אחת ופתאום אני חי עם עטרה אחרת".

ריימונד כהן: "זאת הייתה ממש הרגשה של בגידה, שבירה של הסכם לא מדובר בינינו. זה הרגיש כאילו התחתנתי עם עטרה אחת ופתאום אני חי עם עטרה אחרת"

היו מחשבות על גירושין?
"בגדול זה ריחף באוויר. לא משהו שדיברנו עליו. היו לא מעט משברים, אבל בתהליך הדרגתי למדנו להתגבר עליהם".

איך מתגברים על משבר כזה?
"קודם כול מדברים. זה הסוד לפתרון בעיות כאלה. בשלב מסוים עטרה אמרה שיש ארגון בשם 'התקשרות'. בהתחלה לא רציתי ללכת אליהם. אני לא מאמין בדברים כאלה, אבל בסוף היא שכנעה אותי ללכת לערב אחד. הלכנו לסדנה וזה ממש עזר, מעבר לציפיות. הסדנה פתחה לנו את העיניים ואת הראש. אחרי כמה מפגשים היא הבינה מה אני מרגיש, מה קורה אצלי בראש ואני התחלתי להבין אותה. היום, למשל, בזכות הסדנה, אני מבין אותה כשהיא אומרת שיש לה צורך לנסוע בשבת לחברה".

"מצד אחד היציאה בשאלה בפומבי הייתה מבחינתי משהו מאד שלם ובמקום הכי נכון", מוסיפה עטרה. "מצד שני היה לי קשה עם העובדה שמה שגורם לי להרגיש יותר שלמה ואמיתית מול עצמי פוגע באדם הכי קרוב לי. זה היה נורא קשה אבל לא ראיתי אופציה אחרת. לא יכולתי לחיות בשקר או בהסתרה. הייתה תקופה קשה אבל די מהר התחלנו לחפש את הדרך לחיות יחד באהבה. ריימונד הוא אדם מדהים ובן זוג מדהים. היום אני יודעת איך לא לוותר על עצמך ואיך לא לוותר על הזוגיות".

לפני חודשיים וחצי עטרה תרמה כליה לאדם שלא הכירה מתוך רצון להציל חיים. ריימונד מעריץ את המעשה של אשתו. "מאד חששתי לה בהתחלה. בכל זאת, מדובר בניתוח בהרדמה מלאה והוצאת איבר מהגוף. הייתי בעד אבל מאוד פחדתי. קראתי תהילים וברוך ה' הכול עבר בהצלחה. עטרה, אשתי שתחיה, עשתה מעשה אצילי ומדהים. זה מחמם את הלב. אני ממש גאה בה. היום גם אני חושב לתרום כליה. יש המון סיפוק בעובדה שאתה מציל חיים של אדם".

לחיות באהבה, עם הכאב
בדומה לריימונד, גם חווה (שם בדוי), מורה בתיכון לבנות חרדיות, הרגישה שהשמיים נפלו עליה ביום בו בעלה, משה, אבי שלושת ילדיה, החליט לצאת בשאלה. משה שלמד באותה תקופה בכולל החליט לעזוב את הלימודים, להשלים את לימודי הליבה שבתור נער חרדי מעולם לא זכה ללמוד ולעשות הסבה להייטק. בעקבות המהפך הם נאלצו לעזוב את העיר החרדית בה גדלו ובה חיים עד היום בני משפחתם ולעבור לשכונה מעורבת בעיר אחרת. ילדיהם ממשיכים להתחנך במוסדות דתיים ומשה, שבתוך הבית הוא חילוני למהדרין, ממשיך להסתובב ברחוב עם חליפה וכובע.

"אין לי תשובה ברורה למה זה קרה. על כל פנים זה קרה בהדרגה", מספר משה (33). "בשלב מסוים הרגשתי חנוק. לא היה לי טוב והבנתי שאני כבר לא מאמין בדרך הזו. יחד עם זאת, דאגתי מאוד איך אשתי תגיב לשינוי. לא רציתי להכאיב לה".

לא חששת על הילדים?
"הם קטנים והבנתי שהם יגדלו לתוך זה. הם היום בגנים דתיים. הבית ממשיך כבית דתי. בבית שומרים שבת, אני עושה קידוש והבדלה במוצאי שבת. אבל בשבת אני לפעמים מסתגר בחדר שלי, עובד על המחשב ומדבר בטלפון".

חווה, אשתו, התרגלה לאורח החיים החדש של בעלה, למרות שהיא מודה שזה עדיין כואב לה. "למחרת היום אחרי שהוא אמר לי שהוא כבר לא דתי הגעתי לעבודה עם עיניים אדומות מבכי. לימדתי ותוך כדי הדמעות זלגו. ראיתי את התלמידות שלי מודאגות ואמרתי להן 'אל תדאגו זה לא בגללכן'". בהמשך היא עזבה את עבודתה.

אביטל ברעם: "הייתי טיפוס חופשי. לא רציתי להיות כפופה לחוקים. הרגשתי שהוא בגד בהסכמים בינינו, היה משבר שכלל חוסר אמון וחשש אמיתי שמא החבילה תתפרק"

בימים אלה סיימו חווה ומשה את הסדנה הזוגית של עמותת "התקשרות" במושב גמזו. את העמותה הקימו עמי ואביטל ברעם שבמשך עשר שנים חיו כזוג מעורב לאחר שעמי חזר בתשובה. "בהתחלה היה משבר גדול. עמי ואני נישאנו כזוג חילוני. הוא היה מוזיקאי. אני הייתי רקדנית וזמרת. אהבתי את החיים ואת העבודה שלי, הכל היה יציב ורגוע. פתאום, שנה אחרי שנישאנו, עמי החל תהליך של חזרה בתשובה. אני לא אהבתי את הרעיון בלשון המעטה. עד אז היינו משפחה עם זהות יהודית לא דתית. הייתי טיפוס חופשי. לא רציתי להיות כפופה לחוקים. הרגשתי שהוא בגד בהסכמים בינינו, היה משבר שכלל חוסר אמון וחשש אמיתי שמא החבילה תתפרק ולא נצליח להגיע לקרקע יציבה".

הם הגיעו לטיפול פסיכולוגי ולשיחות עם רבנים, אך מה שהציל את חיי הנישואים שלהם הייתה האהבה הגדולה ביניהם. "במשך הזמן למדנו לקבל את המצב כמו שהוא ולכבד כל אחד את דרכו של השני. ברור שבהתחלה קיוויתי שיעבור לו והוא מצידו קיווה שאני אצטרף אליו".

אחרי עשר שנים, כשהם כבר הורים לילדים, זה קרה. אביטל חזרה בתשובה. "מתוך אהבה עמוקה לקדוש ברוך הוא", היא מדגישה. הם עברו מתל אביב למושב הדתי גמזו. עמי התמסר ללימודי תורה והוסמך לרב. שניהם למדו ייעוץ זוגי ולאור ניסיונם האישי הם הקימו עמותה שנועדה לתמוך ולסייע לזוגות מעורבים או זוגות בהם אחד הצדדים החליט לבחור בדרך אחרת. מאז הקמת העמותה חלפו 15 שנים וכיום מספר הזוגות המעורבים שמגיעים אליהם רק הולך וגדל. "יש זוגות שמגיעים אלינו ממש על סף גירושין", מציינת אביטל ועמי מוסיף: "לא קל לשמור על שלמות המשפחה במקרים בהם אחד ההורים שומר מצוות והשני מנהל אורח חיים חילוני. קל וחומר כאשר מדובר במשפחה חרדית במקור. הגישה החרדית המקובלת מחייבת ניתוק בין ההורה המתפקר לבין ילדיו ובן או בת זוגם, כדי לא להשפיע עליהם לרעה. אולם הניסיון מוכיח כי ניתן לשמור על שלמות המשפחה מבלי להתפשר על חינוך הילדים, לטובת השלמות הנפשית והרוחנית של המשפחה כולה".

עמי ברעם: "בהתחלה בדרך כלל יש הכחשה. בן הזוג שמופתע נוכח השינוי בבת הזוג מתעודד מהמחשבה ש'זה יעבור לה' (או 'יעבור לו')"

עמי מאמין בכל ליבו שגם כשיש משבר ואתגרים גדולים "לא מפרקים בית". מטרת הסדנאות שלו ושל אביטל היא ללמד זוגות איך להתמודד ולחיות בשלום כשיש פער דתי בין ההורים. "לפני 15 שנים הקמנו את העמותה שכוללת סדנאות לימוד הדרכה והתנסות, כדי למנוע מזוגות במצב שלנו לחזור על הטעויות שאנחנו עשינו עד שהגענו לשלמות המשפחה".

איך הסדנאות האלו נראות?
"הסדנה כוללת 14 מפגשים, במהלכם הזוגות פוגשים זוגות נוספים שמתמודדים עם אותן הבעיות. כך הם למדים שאפשר בהחלט לקיים חיי משפחה בריאים ולגדל ילדים בריאים בנפשם למרות הפער בין ההורים. אחרי שלושה חודשים בסדנה הזוגות מצטרפים לקהילה שממשיכה להיפגש במה שמוגדר 'בתים מארחים'. כלומר, בכל פעם יש זוג שמארח את הקהילה".

מהזוגות ששוחחתי איתם זה נשמע שכאשר אחד מבני הזוג חוזר בתשובה או יוצא בשאלה יש ממש תהליך של אבל, בדומה לפרידה.
יעבור לה' (או 'יעבור לו'). יש מי שפוגע בבן הזוג שמשנה את אורח חייו באמירות מעליבות כמו 'הוא השתגע', 'משהו זז לו במוח', 'הוא איבד את זה לגמרי'. שני הצדדים – גם זה שעוזב את הדת וגם בן הזוג המופתע – עושים טעויות קטנות וגדולות. אצלנו בסדנאות הזוגות שמוגדרים 'דתילונים' לומדים איך לא לשבור את הכלים".