הקורונה הולידה שלל אתגרים עבור זוגות רבים, בתוכם גם זוגות מעורבים שהיו צריכים ללמוד שוב מחדש כיצד להעביר את השבתות והחגים הרבים יחד כשאי אפשר לצאת מהבית.

אריק ועמית הם 'זוג מעורב', אריק חילוני ועמית חוזרת בתשובה. לעמית מלאו 50 בתחילת המגיפה ולאריק ימלאו 50 השנה, יש להם שני ילדים בוגרים, יובל בת 17.5 תלמידת י"ב ועמרי בן 21 סטודנט בעתודה בהנדסת מחשבים בבר אילן. כעת הם משתפים בטור זוגי על הבחירה להישאר יחד, למרות האתגרים והדרך שמצאו להתמודד עם הנגיף.

"בהתחלה כל השאיפה שלי הייתה, שהם יחזרו איתי יחד בתשובה"

עמית בר און: החלטתי לחזור בתשובה לפני 10 שנים, זה היה אחרי תהליך ארוך ומורכב שעברתי עם עצמי. יחד עם ההארות של החזרה בתשובה, הייתי מאוד מבוהלת. הרגשתי שכל עולמי מתפרק לי. מצד אחד היה לי ברור שמצאתי אמת מוחלטת. כך שלחזור לאחור לא יכולתי. בנוסף, רק התחלתי את צעדי בעולם התשובה. היהדות היתה חדשה לי לחלוטין.

הייתי תלושה בין שני עולמות. האחד שבחרתי לעזוב והשני, עדיין לא ידוע לי ודורש למידה. ובתוך המצב המאיים והמפחיד האישי הזה, בן הזוג האהוב שלי, המשענת שלי, החצי שמשלים אותי בצורה כל כך מושלמת, לוקח צעד אחורה. בנוסף, עמדו לנגד עיני, הילדים שלי. לא רק שלא רציתי להתגרש, גם לא רציתי שהם יחוו את החוויה הקשה של גירושים. חיינו באותה תקופה כזוג, אבל בפועל כל אחד חווה עולם אחר לגמרי.

בהתחלה כל השאיפה שלי הייתה שהם יחזרו איתי יחד בתשובה, "הנה עוד הסבר אחד וגם אצלם ידלק האור", אמרתי לעצמי. אבל האור לא נדלק. כמובן שקיוויתי אבל מהר מאוד הבנתי שלכל אחד יש את המסלול שלו והבנתי שאנחנו צריכים למצוא מסלול משותף. כזה שכל אחד יחוש בנוח לבחור לקיים את דרך החיים שהוא בחר בה. כמובן שנוצרות מגבלות, שדרך אחת משפיעה על האחרת ולומדים ליצור גבולות בהסכמה ובאהבה.

לקח לי המון זמן לנתק את החלום של משפחה דתית "פסטוראלית" דמיונית. הבנתי שאני צריכה ללמוד לבנות משפחה אוהבת, מכבדת ומכילה את הצרכים האחד של השני.
בכנות, יש בי חלק שתמיד יקווה שאריק והילדים יחזרו בתשובה אבל אני לא פועלת בכיוון. נטשתי את החלום "הילדותי" של משפחה דתית "פסטוראלית". החלום הזה נגנז. היום אני מתמקדת בעבודת התיקון שלי, עבודת המידות שלי, העבודה שלי בזוגיות היא לסייע לו להיות מאושר, להרגיש אהוב, להיות בת זוג תומכת ומאפשרת עבורו.

הקורונה טרפה את הקלפים לחלוטין עבורנו כמו אצל רוב המשפחות. עד שסוף סוף הצלחנו לבנות מודל שעובד לנו בתוך הזוגיות המורכבת הזו באה הקורונה וטרפה את הקלפים.
הבנו שאנחנו צריכים להגדיר מחדש את הזוגיות שלנו, את ההורות, את הבית.

העובדה שיש לנו קהילה תומכת עם זוגות כמונו, אפשרה לנו להתאים את המסגרת המשפחתית לקורונה – למצוא את הפתרונות הייחודיים לנו. למדנו מחדש ליצור מסגרת משפחתית שמתאימה במיוחד לנו. בבית, אריק והילדים מהצד שלהם, מאפשרים לי לנהל אורח חיים דתי ואני מצידי מאפשרת להם לבחור להמשיך באורח החיים החילוני שאליו הם רגילים. היום אנחנו מרגישים בנוח האחד עם השני, אין תחושה של כפייה ואין פחד.

"הרגשתי ממש תחושה של בגידה"

אריק בר און: החזרה של עמית בתשובה, החלה ברילוקיישיין שעשינו לארה"ב. ולאחר 4 שנים, כאשר חזרנו לישראל, היא בחרה לעבור לאורח חיים דתי. זו הייתה נקודת משבר מבחינתי. קיבלתי את ההחלטה של עמית לנהל אורח חיים דתי בצורה קשה. למרות שעמית ביצעה את התהליך בצורה מאוד הדרגתית ומתוך התחשבות ביכולת ההכלה שלי ושל הילדים, היה לי מאוד קשה. לא ציפיתי שזה יגיע לשם.

לא בחרתי להתחתן עם אישה דתיה ולא הייתי מעוניין לשנות את אורח החיים שלי בגלל הבחירה שלה. הרגשתי ממש תחושה של בגידה. עמית בעצם מפרה הסכם לא כתוב ביננו. התקשורת ביננו השתבשה. נשבר האמון. הרגשנו די אבודים. התווכחנו המון ובעצם הגענו לנקודה בה צריך לבצע בחירה מחדש. שבת היתה האתגר הכי גדול שלנו. בעבר אהבנו לנסוע לטייל בשבת. טיילנו המון בארץ ובחו"ל. בזכות העובדה שהכרנו זוגות נוספים הצלחנו לקיים שגרה מחודשת.

החלפנו את הטיולים עם האוטו לטיולים ברגל ברחבי העיר ואנחנו נפגשים הרבה עם חברים אם זה לארוחת שבת ואם זה סתם לקפה ועוגה. אני מצידי מאוד משתדל לאפשר לעמית לחוש את השבת. לרוב אנחנו יושבים ביחד בסלון, היא לומדת מספרי הקודש שלה ואני גולש לי במחשב בנושאים שמעניינים אותי. בבוקר אחרי התפילה אנחנו נפגשים עם חברים ולפעמים גם אחה"צ מה שהופך את השבת לנעימה גם עבורי, אבל עכשיו עם הקורונה אי אפשר לשבת עם חברים לקפה ואי אפשר לאכול ארוחות ביחד.

ולא רק השבת חזרה לאתגר אותנו. אנחנו עוד מעט שנה בתוך המגיפה מה שאומר שחלק מהחגים גם כן נפלו בזמן הקורונה. אנחנו בחגים הארוכים, אלו שמתחברים להם עם השבת או שיש בהם יומיים חג. אבל באופן מפתיע מצאנו שאנחנו הרבה יותר גמישים וחזקים היום ממה שהיינו בתחילת הדרך ומצאנו כל מיני פתרונות לשבת לדוגמה, מדי פעם כשמזג האויר מאפשר, אנחנו יושבים לשוחח עם חברים בחצר של הבניין, באוויר הפתוח.

הקורונה לימדה אותנו להיות יצירתיים וגמישים במחשבה, וגם החגים הארוכים עברו לגמרי בסדר. עברנו כברת דרך ביחד וכל אחד עסוק בלמצוא דרך שלאחר יהיה טוב וככה דברים מסתדרים.

***

(עמית ואריק הם חלק מקהילת 'התקשרות זוגית' למשפחות מעורבות.)