בסדנה המתקיימת במרכז הארץ משתתפים כמה זוגות. מבט קצר על היושבים מגלה מנעד רחב של משתתפים: חלקם חובשי כיפה, חלקן במכנסיים, חלקם עטורי זקן, חלקן בכיסוי ראש, חלקם גלויי ראש וחלקן בחצאיות. מיני. אבל המיני לא בהכרח תשב עם גלוי הראש – המיני יכולה לשבת עם בעל הזקן, כיסוי הראש תשב עם ענוד העגיל, בקיצור, לא בדיוק מה שהיית מצפה מבני זוג, נכון? אז האמת היא שגם הם לא ממש ציפו וצפו את הדברים הללו כשנישאו אחד לשנייה, פעם, לפני כמה שנים ולפני כמה ילדים.
בריאות נפשית או שוקולד?
עמי ואביטל ברעם נישאו כזוג חילוני לכל דבר לפני כעשרים שנה לערך. הם גרו בגבעתיים – היא מדריכת תנועה וריקוד, והוא שמאי מקרקעין שלא מתלהב מהמקצוע. השבתות שלהם היו מלאות טיולים, הערבים שלהם היו עמוסי בילויים, הבגדים מתאימים לתל אביבים, וגם האוכל שעלה על שולחנם היה מגוון, לאו דווקא בהכשר כלשהו. נולדו להם שני ילדים חמודים, ובתקופה הזו עמי החל לפקוד את שיעוריה של ימימה אביטל ז"ל, מייסדת שיטת החשיבה ההכרתית. בעקבות הלימוד נפתח לו צוהר לעולם היהדות, והוא החל מסע התקרבות וחקירה אל נבכי המסורת המפוארת שלנו. לצעד הזה הייתה השפעה ממשית על ההתנהלות בבית כי בד בבד עם ההיכרות והידיעה החלו גם הדרישות ההלכתיות. מבית מחלל שבת עמי רצה להפוך לבית שומר שבת וכמובן גם לשומר כשרות. בשמחה רבה החליף את שמאות המקרקעין בניהול פעילות בית חב"ד ועוד כהנה וכהנה.
"לפני החזרה בתשובה, השבתות היו היום המשפחתי שלנו. נוסעים להורים, לדודים, לים, לטיולים, לבלות. כשעמי החל את התהליך פשוט הייתי לוקחת את הילדים ויוצאת לבדי"
אביטל נישאה מתוך אהבה גדולה ואמונה בבעלה והיא חשה תסכול גדול. "הייתה בי תחושה של אובדן", היא מתארת. "התחתנתי מתוך רצון להגשים יחד חלומות, לבלות, לגדל ילדים, לפגוש חברים, ופתאום הדברים השתנו. כל הזמן היו יותר ויותר תביעות דתיות, והמצב לא התאים לי. הציפייה של עמי הייתה שאבוא עם הילדים בעקבותיו, אבל הדת לא דיברה אליי בכלל. החילוניות הפכה לערך פסול, החברים התחלפו, המראה השתנה, אפילו העיסוק הוחלף. החזרה בתשובה שלו נגעה בכל תחומי החיים".
עם אילו דרישות הצלחת להסתדר?
"עם טהרת המשפחה לא הייתה לי בעיה, את הקידוש אהבתי דווקא והתחברתי, גם כשרות לא הייתה בעיה גדולה. נקודת השבירה שלי הייתה השבת. לפני החזרה בתשובה השבתות היו היום המשפחתי הכייפי שלנו. נוסעים להורים, לדודים, לים, לטיולים, יוצאים לבלות – חיכיתי לשבתות הללו. כשעמי החל את התהליך פשוט הייתי לוקחת את הילדים ויוצאת לבדי. לים, לפארקים, לא משנה לאן, העיקר לצאת. היה לשנינו קשה מאוד – לי מפני שאין לי שותף לטיולים, לו מפני שאין לו שותפה למנוחה".
כך מצאה את עצמה אביטל בגיל שלושים מתמודדת עם דבר שלו לא ציפתה מעולם. ברגע מסוים ישבה לחשבון נפש והחליטה כי המשפחה שהם בונים יחד היא מעל לכול. לא, היא לא חזרה בתשובה, אבל כשהיה לה ברור שזו המסגרת היה לה קל יותר לקבל דברים שהייתה לה התנגדות פנימית אליהם. "אחותי שאלה אותי על חלב נוכרי: 'למה את מסכימה לכך?'. עניתי לה בפשטות רבה כי הבריאות הנפשית של הילדים חשובה לי יותר מעיקרון שהוא בעצם לא כזה עקרוני לי. אז יהיה חלב ישראל ותהיה בריאות נפשית, וזוגית.
"מתוך הרצון למצוא דרך משותפת ומתוך מפגש עם זוגות כמונו, שאחד עובר תהליך של חזרה בתשובה, עמי יזם מפגש קבוצתי עם אסתר מייזליש, פסיכולוגית חב"דניקית המומחית בתחום של משפחות מורכבות", אומרת אביטל. "המפגש אִתה נתן לכולנו כלים משמעותיים להתמודדות עם הדרך החדשה, ואז התהוותה דרך צמיחה משותפת, אחרת".
מה עשו לךָ, עמי, המפגשים הללו?
"מאז החלו המפגשים – משהו נרגע אצלי. הפכתי פחות כפייתי. מה גם שהפסיכולוגית הסבירה לי מה באמת קורה במשפחות דתיות וחרדיות. היא הבהירה לי שלא הכול שחור לבן ושיש חריגות וזה בסדר, אנחנו לא מושלמים ובעיקר משתדלים. נרגעתי, הרגעתי, והרגיעה מיד תורגמה למעשה אצל אביטל. ברגע שבו היא חשה שאין אצלי תביעות, היא החלה מסע רגוע ומתון".
פתרון מקורי לשבתות
אביטל היא אישה תזזיתית ואנרגטית, אך בתוך נפשה פנימה היא אישה שקולה מאוד, מתנהלת אל מול תהליכים בתשומת לב רבה, ביסודיות, חוקרת בעדינות. כך עשתה גם עם היהדות. ברגע שעמי נרגע היא לא הרגישה מאוימת, לא נאבקה, והיו לה פנאי וכוח להתחיל תהליך של בירור בעצמה. היא החלה לבחור וללמוד את הדברים ביסודיות. בהתחלה עדיין נראתה כלפי חוץ כרגיל, אם כי בביתה פנימה קיימה מצוות רבות.
"הפסיכולוגית הדריכה אותנו להגיע למצב שבו שני הצרכים יישמעו ולחפש דרך שלישית", אומר עמי, "לאו דווקא הדרך שלי או הדרך שלה, אלא דרך שתשלב את שני הצרכים".
אבל איך פותרים בעיות הלכתיות?
"טיולים שהיו לנו חשובים מאוד – טיילנו ביום שישי ולא בשבת", אומר עמי. "בפסח, שגם היה קשה מאוד להחיל כראוי בבית, החלטנו לא לוותר על המשפחתיות ויצאנו לטיול משותף שבוע לפני ליל הסדר. כך הרווחנו את הזמן המשותף בלי לוותר על ההלכה ולא על המשפחה והשמחה. החברים התחלפו והשתנו באופן טבעי, אז גם האירוח הסתדר לנו, אבל כדי שיהיה קל יותר בחגים מצאתי פתרון מקורי למען אביטל".
איזה פתרון?
"ארגנתי שבתות וחגים ברחבי הארץ שבהם הועברו סמינריונים למשפחות כמונו. מצאנו בהתחלה מקום במצפה רמון, ושם חגגנו את החגים. האווירה הייתה נהדרת, המון סדנאות שמתאימות לאנשים ולתקופה, כל אחד הרגיש נוח לבוא באמת איך שהוא, היו דיונים על הנושא הבוער, ובסך הכול הסדנאות היו פתרון נהדר לשמור על החגים והשבתות ולא להרגיש כלואים וחנוקים".
"מה אם אני רוצה לשים את הפיתה והבירה שלי במקרר בפסח, בלי כיסוי, בלי 'להקצות' מקום?"
הרב ענה לו בלי להתבלבל: "אין לאשתך בעיה בכלל! זו הרשות שלך, זה המקום שלך, היא לא נוגעת בזה"
עזרה ראשונה לזוגות
עמי ואביטל נמצאים היום במקום אחר לחלוטין. הם מצאו מקום מגורים חדש שהולם את אורח חייהם. הסדנאות שהתחילו בקטן הפכו לארגון שהקימו – 'התקשרות – חוויה יהודית', והיום הן מסייעות לזוגות מורכבים חדשים שמגיעים כדי לשמור על התא המשפחתי שהקימו.
"הזוגות המקסימים שבאים אלינו", אומרת אביטל, "מגיעים תמיד מאוחר מדי, ממש כמונו. אנחנו היינו בטוחים שיש לנו הכלים להתמודד עם השינוי, וכך פעלנו. רק כשהגיעה הפסיכולוגית הבנו שהנזק והפערים גדלו בינתיים, וחבל כי יכולנו לקבל עזרה ממשית בינתיים ולתעל את הכוחות לבנייה ולצמיחה משותפת ולא למאבקים. זו ממש עזרה ראשונה שיכולה להציל נפשות, משפחות, אבל אין הרבה זוגות שמגיעים בתחילת התהליך, רובם הגדול כבר מגיע במשבר".
מה עושה הסדנה לזוגות האלה?
"קודם כול הם מגיעים מתוך תחושת בדידות קשה מאוד, הם בטוחים שהם לבד בעולם, שנפלו עליהם השמים. הרבה פעמים ישנה גם דחייה מצד המשפחה. כאשר הם פוגשים זוגות כמותם, ואנחנו מברכים על המפגש הזה, הם נושמים לרווחה כי הם רואים שהם לא לבד. שנית, הם מבינים שהקונפליקטים בפערים הדתיים יושבים תמיד על בעיות קודמות באישיות ובזוגיות. כאשר זוג מבין את הנקודה הזו המיקוד עובר לבניית הזוגיות. אל הנקודה הזו קשה מאוד להגיע לבד, וחייבים עזרה כדי לחשוף את הגילוי המרעיש".
כך היה גם אצלכם?
"ברגע שהבנתי את נקודת המפתח, האנרגיות הופנו לבניית הזוגיות", אומר עמי, "מה גם שככל שהתמתנתי, אביטל 'התחזקה'. כאמור, השבת הייתה המאבק הגדול שלנו, ואז אביטל התחילה להישאר בשבתות. אני, משראיתי את הנכונות, ניסיתי לשמח אותה, לייקר את השבת בעיניה, להראות לה עד כמה השבת נעימה, לצאת לטייל רגלית אתה ועם הילדים. זה לא היה פשוט, כמו כל תהליך, אבל לאט לאט הצלחנו, גם ההרגל עשה את שלו".
"היום אני מחכה לשבתות", אומרת אביטל. "אני באמת לא יודעת איך חייתי לפני כן, איך יכולתי לשבות את השבת בצורה אחרת".
הסדנאות שמעבירים עמי ואביטל מגוונות ומלאות מפגשים עם אנשי מקצוע וסמכויות רוחניות. לאחד המפגשים לפני פסח הגיע רב שהוזמן לענות על שאלות הלכתיות חשובות המתגלעות לעתים קרובות ביותר בין הזוגות הללו. אחד מבני הזוג שאשתו חזרה בתשובה התריס נגד הרב שאלה קשה: "מה אם אני רוצה לשים את הפיתה והבירה שלי במקרר בפסח, בלי כיסוי, בלי 'להקצות' מקום?" הרב ענה לו בלי להתבלבל: "אין לאשתך בעיה בכלל! זו הרשות שלך, זה המקום שלך, היא לא נוגעת בזה". האיש היה המום, אבל שמח מאוד לקבל את התשובה האמיצה הזו.
מחפשים את המשותף
אחת הסוגיות הקשות ביותר העולה בסדנה היא כמובן נושא הילדים. רוב הזוגות שמגיעים לסדנה כבר מטופלים בילדים וצריכים להחליט על המשך דרכם החינוכית בהתאם לנתונים החדשים בבית. זו סוגיה מורכבת מאוד ועדינה, מביאה להרבה חיכוכים, ואם לא מטפלים בה בעדינות ובמהירות, היא עלולה ליצור פצעים בנפשות הרכות.
"הרעיון הוא שהילדים יכולים לחיות עם השוני, אבל הפירוד הורס אותם. בסופו של דבר הילדים בוחרים בצורה אמתית באיזו דרך ללכת, אבל מתוך שלמות וכבוד הדדי", אומרת אביטל.
איך מגיעים לפתרונות?
"כאשר יודעים מה הבעיה, מאזינים לשני הצדדים ולשני הרצונות, ויודעים שהכול מבוסס על הזוגיות מחד גיסא, אך עם רצון גדול לבנייה מאידך גיסא – הפתרונות פשוט מגיעים. אנחנו רק מכוונים אותם, והיצירתיות נובעת מהזוגות עצמם".
"אין מה להשוות בין זוג שהגיע בפעם הראשונה לבין זוג שמגיע למפגש האחרון", אומרת אביטל. "הם עוברים דרך קשה ואמיצה יחד, הם מחזיקים בשיניים את הזוגיות ואת המשפחה, הם מחפשים את המשותף, את הבונה, והם גם מוצאים. ישנו שלב שהחוזר בתשובה דורש עוד ועוד. כשאנחנו מראים לו בסדנה כמה הוא קיבל מבן הזוג השני, שנסחף לתהליך בעל כורחו, הוא מתחיל להעריך ונפתח למצוא את שביל הזהב".
