כשאושרית גרינפלד ובן זוגה התחתנו, הם היו זוג חרד"לי אדוק. יום אחד הוא הודיע לה שהוא הפסיק להאמין וכבר לא מנהל אורח חיים דתי, וזה נפל עליה בהפתעה גמורה. אחרי שהם בחרו להישאר ביחד למרות הפערים, היא מקווה שהמסר שלה יהדהד: "אם הצלחתי לייצר מרחב משותף אוהב ומכבד בבית שלי, אין סיבה שזה לא יצליח גם במדינה שלנו"
שום דבר לא הכין את אושרית גרינפלד לבוקר שבו התעוררה להכרזת בעלה כי הוא רוצה לשתף אותה במשהו. "אני לא מאמין באלוקים", הוא הטיל את הפצצה. מה?! היא נדהמה. "אני כבר תקופה ארוכה לא דתי, אני לא יודע איך לך להגיד לך את זה אבל…" הוא השפיל את עיניו ואמר בלחש, "חיללתי שבת".
כך נפתח גם ספרה החדש של גרינפלד, ששמו "אהובי, למה יצאת בשאלה?". גיבורת הספר, מיכל, בדיוק כמו אושרית בחייה האמיתיים, מגלה באמצע החיים שאבי, האיש שאיתו בחרה להתחתן, הוא למעשה איש אחר. היא נאלצת לאסוף את עצמה ולבחור אם לעמוד לצידו או לנטוש ולפתוח בחיים חדשים. ההתמודדויות עם המצב החדש, כך נראה, הן מורכבות, אבל במהלך הקריאה מתברר שהן אפשריות ושאהבה יכולה לגשר גם על תהום דתית בין אוהבים.
"הייתי בהלם, אני בכלל טיפוס חשדן אבל כאן לא הבחנתי בשום סימן קודם לכן", מספרת גרינפלד על הרגע שבו בעלה הודיע לה שהוא כבר לא דתי. "שאלתי אותו, האם ייתכן שהוא פשוט עובר משבר אישי, אולי הוא זקוק לשינוי במקום העבודה, אבל הוא היה חד-משמעי: אני כבר לא מחובר. נגמר לי. אני מרגיש מרוקן מבפנים".
חווית תחושה של בגידה? "בהחלט, התחתנו כדתיים לאומיים חזקים – חרד"לים (חרדים-לאומיים), והנה האיש שלי בוחר לשבור את הכללים, לפרק את הסטטוס-קוו. השבר היה גדול, הרגשתי שהמשפחה שלי קורסת, שהשמים נופלים עליי".
היו לך מחשבות על פרידה? "היה בי חשש שאולי זו הדרך שלו לומר שהוא מבקש להשתחרר ממני, אבל מהר מאוד הבנתי שהוא רוצה אותי ואני רוצה אותו. מרגע שההבנה הזו חלחלה אליי, למדתי לבחור בו בכל יום מחדש. בכל בוקר, אני בוחרת באדם חדש. האיש שהתחתנתי איתו כבר לא קיים. איבדתי את אותו אדם קרוב. כעת אני בונה קשר חדש עם האיש שלי. אני לא קורבן של מציאות עגומה. זו הבחירה שלי".
מקרה פרטי שהוא מיקרוקוסמוס
ספרה של גרינפלד אינו אוטוביוגרפיה, אבל הוא מתאר היטב אפיזודות, לבטים והתמודדויות מתוך חייה וחיי חבריה. כך למשל שיתף בעבר ב-ynet נעם בן-אריה על השהות בשבת בבית לצד רעיה אדוקה: "חד-משמעית, היו לי סופי שבוע איומים, לא יכולתי לסבול את השבתות הארוכות. סוף השבוע היה מרסק אותי. בימים רגילים הייתי פורח, ובסוף השבוע הייתי נובל. הייתי פקעת עצבים". זכריה, חרדי לשעבר כמוהו, הזדהה: "חוסר המעש והשעמום בשבת הפכו להיות יותר ויותר קשים. הייתי מסתגר בחדר ומנסה להסתיר את מה שאני עושה מהבת שלי. זה היה בלתי אפשרי".
איך באמת מתמודדים עם שבת?
"מייצרים סטטוס-קוו במשפחה שלנו, ושומרים עליו", אומרים גרינפלד ובני הזוג בן-אריה, "אנחנו מחליטים בהסכמה שהמרחב הציבורי – הבית שלנו דתי ושומר שבת, ואבא יכול לחיות את חייו בחדרו, כלומר במרחב הפרטי".
דניאל, חרדי לשעבר, מסביר כי "יש זוגות שבהם האישה שולחת את הבעל שלה ביום כיפור למקום אחר, באמירה ש'אתה לא פה מאחר שאני רוצה שתהיה אווירה מסוימת בבית', אם כי אני אישית ביום כיפור האחרון נכנסתי לחדר, סגרתי את הדלת ואכלתי". ומה עם פסח ואיסור אכילת חמץ? "נכון, השאלות הללו מתכנסות בכל פעם לאירוע נקודתי ואין ספק שאנחנו נדרשים להתמודד עם הרבה פרטים, אבל אם יש רצון כן, הדרכים נמצאות. אין נוסחה אחת, כל זוג ומה שמתאים לו".
ההתמודדויות לא מסתיימות רק בשבת, פסח ויום כיפור. גם לאווירה החברתית יש לא מעט השפעה. "בהתחלה כשהייתי הולכת ברחוב, בטח באזור דתי, לא יכולתי שלא לשים לב לנעיצות המבטים בגבי: אני עם כיסוי ראש מלא והבעל שלי בלי כיפה", נזכרת גרינפלד, "זה היה מביך אותי מאוד, אבל היום כשאנחנו מטיילים והמבטים ננעצים בי, אני שמחה".
שמחה?
"נכון. אני מוצאת סיפוק בידיעה שאנשים יכולים להכיל מורכבויות. בכלל אני סבורה שהמקרה הפרטי שלי יכול להיות מיקרוקוסמוס של מה שמתרחש במדינה: הפערים, השסעים והקיטוב לצד היכולת לחיות ביחד מולם. בסופו של דבר, בגאולה העתידית אנחנו נחיה פה ביחד, דתיים, חילונים, ימנים ושמאלנים. אם הצלחתי לייצר מרחב משותף אוהב ומכבד בבית שלי, אין סיבה שזה לא יצליח גם במדינה שלנו".
ובכל זאת, עם יד על הלב, לא היית רוצה שהוא יחזור בתשובה יום אחד? "בתקופה הראשונה, הייתי מתחננת בכל שבת מול נרות השבת שהקדוש ברוך הוא יעזור ויחזיר את האיש שלי בתשובה. אבל אז הבנתי בבת אחת שבגלל התפילה שלי, והאחיזה שלי בתקווה הזו, אני לא מקבלת אותו בלב שלם. רק כשהפסקתי להתפלל על זה – הצלחתי לקבל אותו. עברתי את תקופת האבל והיום אני מתפללת רק שיהיה טוב למשפחה".
ההתמודדות שאינה קלה לבני הזוג גובה מחיר גם מהילדים. כך למשל סיפרה לאה שגם במקרה שלה בן זוגה נטש את הדת, כי לא פחות מתשעה תלמודי תורה לא הסכימו לקבל את בנה. הם גילו שאב המשפחה חילוני ומתגורר בבית, וסירבו לאפשר לילד ללמוד במוסדות. לאמא, החינוך החרדי חשוב לא פחות מהרצון לשמור על שלמות הבית. גרינפלד עצמה אומרת: "מי שפוסל את הבן שלי בגלל אבא שלו, לא ראוי ללמד את הבן שלי".
"משפחה שיש בה סודות היא אסון"
ספרה של גרינפלד יצא לאור בשיתוף עמותת "התקשרות", שהוקמה לפני 15 שנים בידי הרב עמי ברעם ואשתו אביטל (הוא חזר בתשובה, היא נותרה חילונית עד שכעבור שנים הצטרפה אליו גם כן). בסדנה, שבה השתתפו עד כה יותר מאלף זוגות, מקבלים הגברים והנשים כלים, פתרונות ותמיכה קבוצתית להתמודדות עם המשבר שתקף את חייהם הזוגיים.
מה תפס אותך במפגשי העמותה?
"ההכרה שאני לא לבד, כי יש עוד זוגות שמתמודדים כמונו עם אותן בעיות. אגב, אני חשתי 'בגידה' כשהשמיים נפלו עליי, אבל אז פגשתי במפגשים אדם שאשתו חזרה בתשובה, כלומר היא התקרבה להשם מבחינתי, אבל הוא חווה בדיוק את אותה בגידה שאני חוויתי. הבנתי פתאום שהפגיעה שלו לא הייתה פחותה מהפגיעה שלי. השיקוף הזה נותן מרפא".
הסדנאות שמקיימת העמותה מציעות גם מענים פסיכולוגיים לבעיות שצפו עם השנים. אחת מהשאלות הקשות היא מה עושים עם הילדים, ויש מי שתוהים: האם כדאי להרחיק מהם את האב שהפנה עורף לאלוהיו, כפי שאכן התרחש לא אחת במקרים דומים? בני הזוג ברעם נחרצים: "זו טעות גדולה. המשפחות הללו לא מבינות שהילד ייפגע הרבה יותר, גם מבחינה נפשית אבל גם מבחינה דתית, אם הוא לא יראה את אביו. על פי הניסיון הרב שלנו, אנו מגלים שילדים שמקבלים את כל המידע על מה שמתרחש כעת בבית, עם החוקים הברורים שהאב והאם הסכימו עליהם במשותף, יוצאים בריאים בנפשם ומסוגלים לבחור את דרכם. במקרים האחרים, שבהם המשבר הגיע לפיצוץ ולגירושים, הילדים דווקא יוצאים בשאלה בשיעור גבוה יותר – שלא לדבר על הצלקות שנחרתות בנפשם".
גרינפלד מסכימה: "משפחה שיש בה סודות היא אסון". היא מצטטת את אחד מהפסיכולוגים שהופיע בפניהם בסדנה: "ילדים יודעים להתמודד עם מורכבות. מה שהם לא יודעים לעשות זה לבחור בין אבא לאמא".
