כשדתי מישיבה וחילונית מגבעתיים נפגשים: אהבה מעבר לכל פער

שלום לכולם! אנחנו דני וטליה, זוג שלא באמת חשבנו שנכתוב יום אחד על עצמנו מאמר שכולם יקראו, אבל הנה אנחנו כאן. למה? כי אם יש משהו שלמדנו בדרך המיוחדת שלנו, זה שלחיים יש חוש הומור – ולפעמים הדרך לאהבה היא כל כך מצחיקה, שקשה שלא לשתף.

איך הכול התחיל?

טליה: "אז ככה, אני בחורה חילונית מגבעתיים, שבסך הכול רצתה למצוא מישהו להתחיל איתו חיים. ומה לעשות? אני אוהבת אוכל טוב, טיולים, ולפעמים פשוט לצאת עם חברות. ואז, יום אחד, דני נכנס לתמונה."

דני: "אני, לעומת זאת, הייתי תלמיד ישיבה תיכונית, שחי חיים שקטים עם סדר יום ברור – תפילה, לימוד, אוכל. לא בדיוק המקום שממנו מגיעים לטינדר, נכון? אבל איכשהו הגעתי לשם – וככה פגשתי את טליה."

טליה: "הפרופיל שלו היה מצחיק. הוא כתב משהו על זה שהוא יודע לבשל חביתה מושלמת, וזה מה שגרם לי להחליק ימינה."

דני: "ומה אני אגיד? איך אפשר לא להימשך למישהי שחושבת שחביתה זו אמנות?"

מפגש בין עולמות

טליה: "בהתחלה הכול היה מקסים. יצאנו לדייטים, דיברנו שעות על החיים, והכול היה פשוט… קל. אבל כבר בדייט השני, אני בטעות הזמנתי פיצה שלא הייתי בטוחה אם היא כשרה. דני לא כעס, אבל היה רגע מביך."

דני: "חייכתי ואמרתי, 'אני יאכל משהו אחר, אין בעיה.' ואז הבנתי שכדאי שנדבר על זה קצת יותר לעומק, כי נושאים כמו כשרות הם חלק בלתי נפרד ממני."

טליה: "אני זוכרת שהתנצחתי המון, אבל בסוף הבנתי שזה חשוב לו, וזה הפך לבדיחה פרטית שלנו. היום אנחנו תמיד בודקים יחד תפריטים לפני שאנחנו יוצאים."

האתגרים לא איחרו להגיע

דני: "הבנו די מהר שיש פה פערים – לא רק בנושא השבת, אלא גם באוכל, חגים, ומה נגיד לילדים בעתיד."

טליה: "היו רגעים שזה הרגיש כמו מגדל בבל. הוא מדבר בשפה שלו, ואני בשפה שלי, ואין תרגום. אבל תמיד היה לנו את הצחוק."

דני: "כמו הפעם שהיא שכחה להדליק נרות שבת בזמן, והדליקה אותם אחרי כניסת שבת, ואז ניסתה לשכנע אותי שזה עדיין נחשב."

טליה: "או כשהוא כמעט התעלף כי חשב שהבאתי קינוח חלבי אחרי ארוחה בשרית, ובסוף הסתבר שזה היה פרווה."

המפנה: סדנת התקשרות

טליה: "חברה המליצה לנו על עמותת התקשרות. בהתחלה היינו סקפטיים – מה כבר אפשר ללמוד בסדנה? אבל כבר אחרי המפגש הראשון הבנו כמה דברים."

דני: "הם לא ניסו לשנות אף אחד מאיתנו. להפך, הם עזרו לנו להבין איך לכבד אחד את השנייה, גם כשאנחנו שונים."

טליה: "למדנו איך לדבר בלי לדרוך אחד על השנייה, איך לשלב את הערכים של שנינו בבית משותף."

אז איך זה עובד היום?

דני: "קודם כל, מצאנו פתרונות שעובדים לנו. בשבתות אנחנו נשארים בבית או עושים פיקניק קטן – בלי רכב."

טליה: "והכי חשוב, אנחנו זוכרים לצחוק. כמו הפעם שניסיתי להכין קוגל לשבת – וזה נגמר בפסטה קרה עם סוכר."

דני: "והכי חשוב, אנחנו לא לוקחים דברים קשה. תמיד אפשר ללמוד עוד על איך להיות יחד."

סיכום

טליה: "אם יש מסר אחד שאנחנו רוצים להעביר, זה שאפשר לגשר על פערים – ואפילו ליהנות מהתהליך."

דני: "והכי חשוב – תנו לצחוק להוביל. כי כשחילוני ודתי יכולים לצחוק יחד, כל דבר אפשרי."

טליה: "ותודה לעמותת התקשרות, שעזרו לנו למצוא את הדרך. באמת שאין עליהם."